"השנים הראשונות - מדבר לגן עדן"
"כשהגענו ליהוד בשנת 1932, המקום היה כמעט מדבר. לא היו כבישים מסודרים, לא היו בתים - רק אוהלים וחלומות. אבל היה לנו משהו חזק יותר מכל תשתית - היה לנו אמונה בעתיד ורצון לבנות משהו משמעותי."
"זוכרת את הלילות הראשונים, כשישבנו סביב המדורה ותכננו את העתיד. כל אחד מאיתנו היה מומחה בתחום אחר - היו חקלאים, בנאים, מורים. יחד, יצרנו קהילה שבה כל אחד תרם את חלקו. היה קשה, אין ספק. היו ימים שחשבנו שלא נצליח. אבל כשאני מסתכלת היום על יהוד, על הבתים היפים, על הילדים והנכדים שגדלים כאן - אני יודעת שכל המאמץ היה שווה."
"המורשת שלנו היא לא רק הבניינים או הרחובות. המורשת האמיתית היא הרוח הקהילתית, התחושה שכולנו משפחה אחת גדולה. זה מה שיהוד שלי באמת אומר - שהמקום הזה שייך לכולנו, וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהסיפור המדהים הזה."